<h1>ראבי"ה סימן אלף קכ"ז</h1>
<h2>דף נ:</h2>
תשובה לר' שמואל בר' יהודה מקובלני מאבא מרי דבנקב מפולש שעל ידי מחט בעינן נמי קורט דם כי הקורט דם מודיעני דניקב לפני שחיטה. והא דגרסינן בפ' אילו טריפות הלכה מחט שנמצא בעובי בית הכוסות נמצא עליה קורט דם, קאי בין אמצד אחד בין אמשני צדדין. ותדע מדפריך אי הכי כולהו נקובי נמי ליבעי קורט דם, וכולהו נקובי דמתניתין מפולשין נינהו, ומשני ש[א]ני מחט אם איתא דהוי דם מיסרך הוה סריך, מכלל דכולהו נקבי דמחט אפילו מפולשין בעינן קורט דם. וא"ת מה חילוק בין מצד אחד לשני צדדין יש לומר דגבי צד אחד [צריך] שיהא הדם כנגד חודו של מחט שקורין פנייטא בלע"ז כדפי' רבינו שלמה, והוי הכירא שעבר המחט כל שני צדדין וחזר והיינו דקאמר ר' (יוסי) אם אין שם מכה דם זה מניין אבל בשני צדדין אפילו דם סביב מקום הנקב טרפה. ומה ששאלת' למ"ד ישב לה קוץ בוושט חיישינן (מ"ג ע"ב) היכי ס"ד למיטרף בלא קורט דם בקוץ כמו במחט, אין זו שאילה כי התלמוד לא נזקק לפרש אלא אי חיישינן שמא הבריא או לא ואי חיישינן בדקינן ליה כדיניה. ובפי' רבינו שלמה לא דקדקת' יפה דהא דפי' אין חוששין שמא הבריא וקורט דם אין מבפנים, יש להסב על ב' דרכים, דדילמא ה"ק דליכא קורט דם כלל כלל, מכלל דלמאן דאמר חוששין אע"ג דליכא קורט דם כלל תלינן בלפני שחיטה טפי מבבית הכוסות משום דאכלה ביה ופעיא ביה וגמדא ביה. ודרך אחרת יש להסב דה"ק דאין קורט דם מבפני[ם] נגד חודו אלא סביביו מכלל דלמ"ד חוששין דם מיהא בעינן להוכיח [ד]קודם שחיטה אינקיב ובהכי מיירי. זה משמע בפירוש מדבריו דמצד אחד כשירה דין קוץ ומחט שאם הקורט דם נגד הקוץ והמחט טריפה לתרווייהו פירושי וסברא הוא דאם אין שם מכה דם מניין. ומיהו אין נראה פי' רבינו שלמה, שהקורט דם היה לו להיות מבחוץ דומיא דהמסס ובית הכוסות והפכה רבי ומצא קורט דם. וא"ת הכא עור החיצון של וושט הוא אדום ואין ניכר בו קורט דם הילכך כיון שנמצא בפנים תלינן לחומרא, אין הדעת מכרעת, דהא תלינן לקולא אין חוששין שמא הבריא וכו', ואפילו לא הבריא לחוץ ניחוש לקורט דם. והאמ(ו)ת נ"ל כפתרון אבי מורי. ומיהו ה"מ בנקב מפולש דמחט, דפרזלא מיזרף זריף הילכך בעינן דם, אבל בשאר נקובי אם נמצא נמי או קנה או עצם בלא קורט דם טריפה. תדע דאמר רב הונא (נ"ג ע"ב) בקוץ עד שתינקב לחלל, פי' ר"ש אבל הגיע לחלל יש לחוש שמא ניקבו הדקין ובבדיקה א"א מפני שאין נקב (דם) [דק] נראה בהם. ואם איתה דבעינן קורט דם ניבדוק דהא בדקינן גבי אודם (ודרוסה) [דדרוסה] דאמרינן התם (נ"ד ע"א) וושט נקיבתו במשהו דרוסתו במשהו, ואפילו לא ידעינן היכא נדרסה אמרי[נן] (שם) מורי בה רב מכפא דמוחא ועד אטמא, ואם כן ניבדוק אחרי קורט דם. ואין לומר חיישינן שמא הליחלוחית (העבירתן וא"כ) [העבירתו, דא"כ] אפילו בצד אחד לעולם ניחוש. מזה יש להבין דבשני צדדין דקוץ לא בעי ר"ש קורט דם. ואין לומר חיישינן שמא הליחלוחית (העבירתן וא"כ) [העבירתו, דא"כ] אפילו בצד אחד לעולם ניחוש. מזה יש להבין דבשני צדדין דקוץ לא בעי ר"ש קורט דם אלא במצד אחד אלא כנגד חודו כדפרישית גבי קוץ ומחט. ובפרק השוחט (כ"ח ע"א) גבי ההוא בר אווזא דהוי בי רבא נפק אתא כי ממסמס קועיה דמא פי' רבינו שלמה דלדרוסה לא חיישינן דאימור כלבא אבל ניקב הוושט חישיינן, ופי' רבי אין לו בדיקה מבחוץ לפי שאין ניכר בו קורט דם. ומשם אין להבין כלל מפיתרונו דדלמא אחששא דצד אחד קאמ[ר] דבעינן קורט דם כנגד חודו אבל בב' צדדין איכא למימר הכי והכי. אי נמי יש לומר דרבא חייש דלמא ע"י מחט ניקב, ואע"ג דבנקב דק אמרינן דאי אפשר לבדוק, ה"מ כי לא ידעינן מקומו אבל הכא דידעינן מקומו דבקועיה היה בדקינן שפיר. ומדברי ריב"א אני מדקדק דלא בעי קורט דם אי ניקב נקב לחוץ ואי הוה מצד אחד לא חייש לקורט דם אפילו נגד חודו גבי קוץ וקנה (ובשר) [וכשר], דפירש ההיא בדיקה דרבא משום ספק דרוסה, והא דאמרינן (נ"ג ע"א) אימר כלבא, התם לא חזינן דמא והוה ספק ספיקה ולקולא דאימר כלבא ואם תימצא לומר על שונרא דלמא שלמא (שרי) [שוי] אע"ג דמבעתי, אבל הכא דאיכא בקועי[ה] דמא הוי חדא ספיקא. והא דלקולא תלינן בהלכ[ו]ת דרוסה גבי ההוא בר אוזא דהוי בי רב אשי דנפק כי ממסמס קועיה דמא (שם ע"ב) היינו משום דחזינן דעיילי לבי קני, אבל אי חיישינן לנקב כך היה לבדוק מבחוץ כמו מבפנים. מפתרונו משמע דלא חייש כלל לקורט דם דאי חיישינן א"כ משום נקב (דווי) דמצד אחד לכל הפחות היה צריך להפך. וזה אינו נ"ל דודאי מצד [אחד] אי איכא קורט דם כנגד חודו טריפה דאם אין שם מכה דם זה מניין. וכל היכא דאיכא הוכחה לריעותא מטרפינן לה ואפילו בקוץ וצריך להפוך ולבדוק כעובדא דרבי, ובכה"ג מחזקינן לריעותא ומהדרינן אבתרא אבל אנקב מפולש לא בעינן קורט דם בר ממחט. כן נ"ל עיקר כמו שהוכחתי מדרב הונא. (דהא) [והא] דאמרינן בפרק התערובות (זבחים ע"ד ע"ב) כגון דאיערוב נקיבת הקוץ בדרוסת הזאב, התם מיירי שלא ניקב עד החלל כדרב הונא. וגבי מחטא דאישתכח בחיתוכא דריאה ובחיתוכא דכבדא (מ"ח ע"ב) לא מצריך תלמודא קורט דם משום דכולו מלא דם ואדום ואינו ניכר בו קורט דם כמו בבני מעיים שהם לבנים. ובשערי טריפות של רבינו שמואל בן חפני הכהן בתחילתו כתוב אמר עולא ישב לה קוץ בוושט וכו' וקיימא לן כאמימר דפסק חוששין לספק דרוסה, בזמן שנמצא בוושט קורט דם במקום הקוץ. זהו לשונו. משמע כדבריי (דכשירה) [דכשיש] קורט דם אז חיישינן שמא הבריא דאם אין שם (מים) [מכה] דם זה מניין. ונ"ל דדם כנגד חודו בעי(נן) אבל כשאין קורט דם לא חיישינן שמא הבריא, ומשמע דלמ"ד אין חוששין אפילו יש בחודו קורט דם, דפליג אפירוש רבינו שלמה. ואעפ"י שיש לומר שיש סביב הקוץ קאמר ולא נגד חודו, דהשתא איכא למימר דלא פליגי, דעתי מכרעת דלא בעינן דם גבי קוץ. ושוב מצאתי שכתב רשב"ט בתוספת' (בדין) [כדין] מחט כך דין קוץ וכיוצא בו דבכולהו בעינן קורט דם. זהו לשונו. ואם שטפו הכרס במים [או] מלחוהו עד שלא נמצא המחט, מספקא לי אי אמרינן דלמא הוה שם קורט דם כדאמרינן פרק אין מעמידין (ע"ז ל"ג ע"ב) גבי עורות לבובין יש עליו קורט דם אסור ומסיק לא שנו אלא שלא מלחו אבל מלחו אימא מלח העבירתו, ולא חילקו בין מלח מרובה למלח מועט, או דלמא תלינן לקולא כדפסקינן בהלכה דהריאה (מ"ט ע"א) מדתלינן בזאב אע"ג דאתילדא בה ריעותא. וזה צריך עיון. אבי העזרי.
